מה מברכים על מופלטה?

תשובה:

ברכת המופלטה היא בורא מיני מזונות מכיון שהמופלטה היא בצק דק ורך המרוח בשמן ונאפה על המחבת, וכל בצק דק מאוד שמתקפל בקלות ברכתו מזונות, כמו שביאר הרא״ש (פסקים ברכות מב,א) על הנילי״ש שברכתו מזונות: ״נילי״ש פירושו בלילה רכה מאוד של קמח ומים ששופכים אותה על מחבת רותחת שעל גבי האש ונאפית מחום המחבת״. וכן פסק השולחן ערוך (בסימן קסח הלכה טו): ״טרוקנין, דהיינו שעושים גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבים בה ונאפה שם, מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון. אבל טריתא, דהיינו שלוקחים קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות, וברכה אחת מעין שלוש, ואפילו קבע סעודתו עליו".

וברכה אחרונה מברכים על המחיה, ואם אכל ממנה שיעור קביעות סעודה של 216 גרם יברך ברכת המזון כיון שנראה שהמופלטות דומות לטרוקנין יותר מהטריתא, ואף אם הוא לא שבע ממנה כיון שזהו השיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו, כמו שכתב השולחן ערוך (סימן קסח ס״ו).

ולגבי המילויים יש חילוק בהלכה בין הספרדים לאשכנזים, שהספרדים לא מצרפים את המילויים לשיעור קביעות סעודה, ובין האשכנזים ישנם שיטות שונות אם מצרפים לשיעור קביעות הסעודה גם את המילויים. והמגן אברהם (סימן קסח ס״ק יג) כתב שמצרפים לשיעור המזונות בשר ודברים אחרים, ודנו בזה הפוסקים אם זה נאמר רק על דברים שמלפתים בהם את הפת הבאה בכיסנין ולא דברים שרגילים לאוכלם בנפרד (דרך החיים דיני בורא מיני מזונות אות ג). ובספר וזאת הברכה (סימן ט אות ז) כתב שמסתבר שדין צירוף המאכלים לקביעות הסעודה נאמר רק כשקובע סעודה על הכל ולא כשאוכלם באופן ארעי כאותם המופלתות כנאכלין לתענוג ולא לסעודה, ולכן ודאי שאין לצרף את המילויים לשיעור קביעות הסעודה.